הדג בסיפור של ליאו ליאוני "דג הוא דג" היה מאד סקרן לגבי העולם שמחוץ למים. כשחברו הטוב, הצפרדע, חזר משיטוטיו בעולם הוא סיפר לו שראה דברים יוצאים מן הכלל. הוא ראה ציפורים צבעוניות עם כנפיים ושתי רגליים, פרות, אנשים. הדג מאד התלהב מסיפוריו של הצפרדע ודמיין את הציפורים כדגים עם כנפיים, את הפרות כדגים עם כתמים שחורים ולבנים ואת האנשים כדגים ההולכים על שתיים…
דג הוא דג. מאת ליאו ליאוני
הלומדים הם כמו הדג – תופסים או מבינים את הידע החדש בעזרת הידע הקודם שלהם. הם משלבים את הידע החדש אל תוך הידע הקודם (Bransford and Darling Hammond). לפעמים הידע הקודם מפריע ללמידה של דבר חדש ולפעמים עוזר. בכל מקרה הוא שם ויש להתחשב בו. אחת הדרכים להיעזר בידע הקודם ללמידה היא להציף אותו כשמתחילים ללמד נושא חדש – כך ניתן לברר מה יודעים והאם אלו הן טעויות חשיבה. ניתן להציף ידע קודם בעזרת העלאת אסוציאציות.
וורדל, תוכנה פשוטה וחינמית ברשת יכולה לעזור בלהחזות – visualize את האסוציאציות. התוכנה בונה מעין "גרף מילולי". מזינים אליה טקסט והיא מרכיבה ממנו ענני מילים שגודלן עולה ככל שהן מופיעות מספר רב יותר של פעמים בטקסט. אפשר לבקש מכל תלמיד לכתוב לעצמו רשימת מילים שעולות בראשו כשאומרים את שם הנושא שמתחילים ללמוד (עדיף לכתוב בטבלט – יחסוך זמן), הם אומרים אותן בכיתה. אם הכיתה גדולה עדיף שישלחו במייל או יכניסו אל קובץ גוגל דוקס. מכניסים לוורדל ומקבלים תמונה של ענן המורכב ממילים שהתלמידים אמרו. השימוש בוורדל פשוט מאד – נכנסים ל- wordle create, מדביקים את רשימת המילים, וכותבים go. הנה למשל ענן של אסוציאציות של סטודנטים ללימודי הוראת ביולוגיה למשמע המילים "שטח פנים":
הענן שלמעלה נועד להציף ידיעות קודמות בהתחלת נושא אצל מורים עתידיים לביולוגיה, בעצם מדוע לא לשקף ידע שנלמד – ידע מסכם לאחר למידת נושא – כדי שתהיה תמונה של כל המושגים שנלמדו מול העיניים. יהיו שיאמרו שעדיף לייצג ידע כזה דוקא במפה מושגית משום שהיא משקפת את הקשרים וההיררכיה שבין המושגים, אבל יתכן שדווקא ענן יכול להישמר בזיכרון טוב יותר. מה דעתכם? הנה ענן כזה של כיתה י' בביולוגיה שלמדה וויסות חום
והוורדל האחרון לדוגמה – עזרתי לביתי בפרויקט שהכינה על מצרים – במסגרת הפרויקט היא סקרה 14 אנשים וביקשה את המילים שעולות להם כשהם שומעים על מצרים. חלק מהמילים לא הכירה ובררה עליהם מפי הנסקרים.
בָּמוּזה 
ifatp
/ דצמבר 13, 2012דבריך מעוררים מחשבה. הסיפור על ידע קודם או העדרו מוזכר בסיפורים רבים. אני סבורה שיש כוח רב גם בהעדר ידע. כאשר לומדים משהו חדש, או נושא בו הלא ידוע רב פי כמה מהידוע, ישנה הזדמנות להפעלה של הדמיון, כלי לימודי חשוב, לדעתי. כאשר למדתי מילים חדשות ב שפה זרה לחלוטין , אליה האוזן המערבית לא הורגלה, המורה שלי נהגה לבקש ממני לנחש מהי המילה. לאט לאט למדתי לזהות צלילים או סימניות מוכרות ולהקיש מהן. אינני יודעת עד כמה ניתן להשתמש בדמיון בלימוד חומר חדש בכיתה. הזמן וכמות הילדים עשויים להוות גורם מפריע. אני נוטה להתייחס ללימוד ידע חדש כאל הזדמנות והזמנה לחשיבה יצירתית, ועל כן, לדעתי, כדאי להעזר בדוגמאות החזותיות בשלב מעט מאוחר יותר. אהבתי מאד את הרעיון להעזר בוורדל, אני חושבת שהתלמידים ייהנו מההתנסות.
gkeshet
/ דצמבר 14, 2012תודה רבה יפעת, אם כך את מציעה שלמידת ידע חדש היא הזדמנות להפעלה של הדמיון ויתכן שאם מתחילים לימוד של נושא חדש תוך הצפת הידע הקודם הרלוונטי בעצם אנחנו סוגרים את המקום לדמיון וליצירתיות. לפי הרעיון שלך אחפש הזדמנויות בהוראת מדע שבהן הצפת הידע הקודם אינה חיונית כדי לנסות ולזמן חשיבה יצירתית.
ifatp
/ דצמבר 14, 2012אני חושבת שאפשר ללכת קצת רחוק יותר עם "דרגות החופש לטעות" ולאחר שלב ההזדמנות לדמיין (זה יכול להיות מושג חדש, או כל דבר אחר, אני חושבת במושגים של מדע המדינה) להזמין את התלמידים לבדוק את התשובה (אני מהססת לכתוב "נכונה" אך נראה לי שזו המילה המתאימה במקרה זה). זו פעילות שמאד מתאימה לכיתות עם טבלטים וגישה לאינטרנט. במקרים אלו יש לוודא שביססנו היטב את הידע החדש כדי שהתלמידים לא יישארו בשלב הדמיון.
באזרחות אני עושה זאת עם תלמידים בכיתה ט' ותלמידים בחטיבה העליונה. הצעירים יותר, מעזים יותר ופחות מפחדים לטעות. ככל שיש להם יותר הזדמנויות לדמיין, הם חושבים על רעיונות נפלאים.
gkeshet
/ דצמבר 14, 2012הרשומה מופיעה כקישור במס"ע – מופ"ת סובב עולם, פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים במכון מופ"ת (בניהול עמי סלנט). כדאי לבדוק את הקישורים הנוספים ששם, על שימושים בוורדל. הנה קישור:
http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=6625
רחל
/ אפריל 5, 2013הדבר החשוב בעיני בהצפת ידע קודם הוא העלאת המודעות של הלמידה: למידה פירושה שיש משהו חדש. אם אני יכולה להבדיל בין מה שידעתי למה שאני יודעת כעת, אני מרגישה שהתרחשה למידה.
היה לי נסיון מעניין עם תלמידותי במגמת הסטוריה: במסגרת לימודי העשור השני לישראל הגענו למשפט אייכמן. התחלתי בבקשה לכתוב את הידוע להן – והסברתי: לא כדי שתרגישו שאתן לא יודעות כלום, אלא כדי שתדעו בסופה של הלמידה מה למדתן. ומה שלא אמרתי בכתה, וכאן אני יכולה לומר: גם כדי שתדעו את ההבדל בין ידיעה שטחית ("מי היו השופטים". – מי? "אה, אני לא ממש זוכרת את השמות שלהם, רק שהיה שם איזה…" וכאן היה אחד השמות, הנכונים).
בסוף התהליך – מה שלא עשיתי כי לא היה לי זמן, אבל כמובן כדאי – לעשות שוב סיעור מוחות ולגלות מה השתנה…
והוורדל נוח מאד ומראה בצורה ברורה מה השתנה.
נקודה למחשבה: אם מדובר בוורדל שנועד להישאר בידי התלמידים כענן לזיכרון עתידי – הייתי בוחרת באפשרות של פרישה אופקית לכל המלים. יש תלמידים שהכיוונים השונים יסיחו את דעתם.
gkeshet
/ אפריל 5, 2013רחל תודה רבה על הנקודות שהעלית. נראה לי חשוב לסכם בסוף כל שיעור ונושא – לאן התקדמנו, מה למדנו, מה הדברים החדשים שהתווספו. ההצעה שלך לגבי סוף התהליך מעלה למודעות את מה שהשתנה וכך מטביעה אותו טוב יותר בזיכרון. אני גם מסכימה מאד להצעה לפרישה אופקית של המילים.