מהי הוראה מבדלת? ומהי הדרך שבה גישה זו להוראה מתחשבת בהבדלים שבין לומדים ומשנה את ההוראה כך שתתן מענה לצרכים של כל התלמידים?
כמו בעולם הרפואה המכיר יותר ויותר בשונות הגנטית בין בני אדם ובצורך לתת מענה שונה ומותאם אישית – גם בחינוך מבינים שאפילו בכיתה שאמורה להיות הומוגנית יש הטרוגניות גדולה ואם התלמידים הם אלו שעושים את עיקר העבודה במהלך הלמידה שלהם יש לתת מענה לצרכים שלהם. פה אתמקד באסטרטגיות של הוראה מבדלת ואילו בבלוג האגף למחוננים ומצטיינים במשרד החינוך אכתוב על המחקר בתחום מהזווית של התאמת ההוראה למחוננים ולמצטיינים.
נתחיל עם מבוא להוראה מבדלת – אם מתאים לכם יותר להאזין – בכל זאת, עוד מעט פסח ויש את הפאנלים והארונות 🙂 – הנה סרטון ומתחתיו תמלול של הסרטון.
מהי הוראה מבדלת?
דמיינו שאתם בשיעור ספרות. המורה מחליטה לבדוק בזריזות את הבנת הכיתה את השימוש בסימבוליות ברומן שאתם לומדים וזאת כדי להחליט אם אתם מוכנים להמשיך לשלב הבא בשיעור. היא מחלקת לכם נייר ומבקשת שתציירו ציור המבטא את ההבנה שלכם של הסימליות המופיעה ברומן
איך תגיבו? הציירים המחוננים מיד ייגשו לעבודה. הפחות אמנותיים יימחו אולי ויאמרו שהתוצר שהם יכולים להפיק לא ייצג את ההבנה שלהם של התוכן. אחרים ינסו אבל לא יצליחו במיוחד. ואחרים יחליטו שלא לנסות כלל.
התרחיש מדגים כיצד השימוש בגישה של מידה אחת לכולם, one size fits all, בהוראה כמו הרצאה לכל הכיתה או לתת משימת כתיבה זהה לכולם, לא מאפשרת לכולם לבטא את ההבנה שלהם. זו הוראה שבה חלק מהתלמידים לומדים ונבחנים בפורמט שהם לא מצטיינים בו. במצבים כאלו הצגת המידע והדרך שבה מוערך הידע מביאה לכך שחלק מהילדים נראים כאילו לא הבינו את התוכן.
איך התלמידים היו מגיבים אם היו מאפשרים להם לבחור מסל אפשרויות: איור, חיבור, מצגת, סירטון או פעילות שיכינו לחבריהם בכיתה
הוראה מבדלת משמעה לתת לתלמידים בחירה של דרך הלמידה שלהם ודרך הצגת הידע. זו הדרך שבה המורה צופה את הצרכים של התלמידים ומגיב להם.
כדי לתת מענה לצרכי התלמידים, מורים עושים דיפרנציאציה על ידי התאמת:
- התוכן: מה לומדים?
- התהליך: איך לומדים?
- התוצר: איך מציגים את ההבנה
בהשוואה להוראה מסורתית
הוראה מבדלת נובעת מההבנה שבכיתה של 35 ילדים יש 35 צירופים שונים של אישיות, תחומי עניין, העדפות למידה וידע מוקדם לגבי תחום הדעת.
כיתה שבה עושים דיפרנציאציה תציג בפני הילדים בחירה בנוגע לדרך הלמידה של עיקרון או מושג, דרך החשיבה על המושג והדרך שבה יראו למורה שהם יודעים אותו. התכנון דורש זמן, אבל הוראה מבדלת נחשבת לפי המחקר והפרקטיקה לכזו השואפת לתת מענה לצורכי כל התלמידים.
דוגמה נוספת, בכיתת המתמטיקה המסורתית, המורה נותנת 20 תרגילים מהספר וכל התלמידים צריכים להשלים את כל התרגילים במהלך השיעור. גם מדגישים בפני התלמידים כי ידוע שתרגול הוא חשוב במתמטיקה. בכיתה שבה מבינים את השונות בקרב התלמידים תלמידים יוכלו להתחיל מהתרגילים הקלים יותר, לדלג ולפתור כל תרגיל שלישי עד שהם מגיעים לתרגיל מאתגר – ואז הם עוצרים ומתחילים לפתור אחד אחד. התרגילים ברמות הגבוהות משלבים חשיבה יצירתית גם אם לוקח זמן רב לפתור אותם. תלמיד שהפגין הבנה של העיקרון הנלמד גם ברמת מורכבות והעמקה גדולה – לא נדרש לחכות ו"לא להתקדם בחוברת" אלא ממשיך לאתגר הבא. בשלבים שונים, המורה מספקת תיווך לתלמידים. למתקשים במהלך ההתקדמות ולמצטיינים בכל פעם שהם מתחילים נושא חדש.
בדרך דיפרנציאציה אחרת, יילמדו אותם עקרונות אבל במקום לעבוד מהספר המורה מחלקת את התלמידים ל- 4-5 קבוצות, בכל קבוצה החשיבה נעשית בדרך קצת אחרת והקבוצות עוברות בין שלוש מהתחנות :
- תחנת התרגילים
- תחנה שבה יש חפצים והתלמידים מתבקשים לחבר בעיה המבטאת את העיקרון תוך שימוש בחפצים
- חברו סיפור המתאר את פתרון הבעיה
- הכינו סרטון קצר המסביר לקבוצה השנייה את העיקרון
עקרונות מפתח להוראה מבדלת
הערכה מעצבת מתמדת. מורים מספקים דרכים מגוונות להערכה מתמדת של הבנה, חוזקות, צרכים ותחומי עניין
זיהוי צרכים ייחודיים. זיהוי רמות מומחיות וניסיון בקרב התלמידים, צורכי הפשטה למול קונקרטיזציה, למידה באופן אינדוקטיבי לעומת דדוקטיבי
- אינדוקטיבי: מפתחים הכללה לפי הפרטים
- זו חשיבה היכולה להתקיים למשל בלמידת חקר כשמעלים הסברים והכללות המניעים חקר.
- זו דרך הוראה המתאימה לתלמידים מחוננים ואז החקר פתוח בייחוד בהעלאת השאלות ובפרשנות על הממצאים.
- דדוקטיבי: לומדים את הכלל ואחר כך דוגמאות
- זו דרך הוראה המתאימה לתלמידים מתקשים
- אפשר ללמד בדרך החקר גם עם תלמידים מתקשים ואז החקר מובנה יותר ונובע משאלה שהמורה מציע מסל אפשרויות.
עבודה בקבוצות
- תלמידים משתפים פעולה בזוגות ובקבוצות קטנות
- קבוצות הומוגניות או הטרוגניות
- מאפשר דיון משמעותי ולמידה אחד מהשני
פתרון בעיות
- הלמידה מתבצעת על סוגיות ועקרונות ולא על "הספר" או הפרק
- מעודד תלמידים לחקור רעיונות גדולים ולהרחיב את הבנתם
בחירה
- האוטונומיה מאפשרת תחושת בעלות על הלמידה, התאמה לתחומי עניין ומגבירה את המוטיבציה
התומכים בהוראה מבדלת אומרים שהתלמידים יותר מעורבים בלמידה, משום שדרכי ההוראה מותאמות להעדפות שלהם. בנוסף הם לוקחים בעלות על הלמידה שלהם, משום שהם מקבלים בחירה. לעומת זאת המתנגדים אומרים שרמת המורכבות של השיעורים הנדרשת מהמורים היא לא אפשרית והיא לא נותנת מספיק מקום לגישות מסורתיות אבל אפקטיביות.
בלי קשר לדעתכם על הגישה, המציאות היא שחיוני להכירה מאחר שהיא ממלאה תפקיד חשוב במתן מענה למגוון הצרכים של תלמידים בכיתות ההטרוגניות של ימינו
לסיכום, הוראה מבדלת היא הדרך שבה מורים נותנים מענה להבדלים בין תלמידים בכיתה. הוראה מבדלת מתבצעת באמצעות התאמה של התוכן, התהליך והתוצר להעדפות הלמידה, תחומי העניין, היכולות, הידע המוקדם והמוכנות של התלמידים.
הצגת מידע חדש בגישות שונות מוודאה שכל קבוצות התלמידים נחשפות למידע בדרך המאפשרת להם לעבד אותו ולהבינו. בחירה מסל של פעילויות מאפשרית לתלמידים לעבוד עם הקונספט החדש בדרך שהם מוצאים מעניינת ואפשרית. לבסוף, שימוש בפורמטים שונים לצורך הערכת ההבנה מבטיחה שדרכי ההערכה אכן מודדות את הבנת התלמידה ולא מוטות על ידי כישור חסר או שונות לא רלוונטית לנושא.
אתם מוזמנים להשתתף בדיון על הוראה מבדלת
א. נא כיתבו בתגובה לפוסט בבלוג זה מה לדעתכם יידרש מכם כדי להיות מסוגלים ליישם את גישת ההוראה המבדלת? מה כדאי שתלמדו לעשות כדי להתמודד עם האתגר ולמה תזדקקו? נא הגיבו לפחות לשניים מהמגיבים האחרים
ב. נא כיתבו בבלוגים שלכם איזו מהכיתות הבאות לדעתכם מתאימה הכי להוראה מבדלת ומדוע (מיועד לסטודנטים בקורס הוראה מקוונת ללמידה משמעותית, האונ' העברית).
מקורות התמונות: כיתה בח', כיתה בטורים, כיתה בקבוצות
ג. נא היכנסו לקובץ שיתופי של הערכת כלי תקשוב . בחרו בכלי או יישום המאפשר לדעתכם הוראה מבדלת, הכניסו בעמודה החדשה "פעילות הוראה מבדלת" פעילות המאפשרת דיפרנציאציה של ההוראה לקבוצות של תלמידים מתקשים ותלמידים מצטיינים או מחוננים. אתם מוזמנים להכניס כלי תקשוב חדשים שלא מופיעים פה ולהעריך את התרומה שלהם לפדגוגייה מיטבית.
מקורות וחומרים נוספים:
אסטרטגיות ופעילויות לדוגמה – בהוראה מבדלת:
- על למידה לשם שליטה
- פעילות למידה לשם שליטה בביולוגיה, למידה בקצב אישי
- למידה בקבוצות בכיתה, מאיה בוזו-שוורץ, אבני ראשה
- הזדמנויות להוראה ולמידה בקבוצה הקטנה, מאת מלכה וידיסלבסקי וחוב' (איריס אזולאי, שרה דוידזון ואחרים), תשס"ט
- הוראה באמצעות סיפורי מקרה
לעיון נוסף:
- Differentiation central, Carol Tomlinson
- In Edutopia on differentiated instruction
- What is differentiated instruction, Scholastic, Laura Robb
- בלוג המחקר על מחוננים ומצטיינים מטעם האגף למחוננים ולמצטיינים –
- הוראה למידה דיפרנציאלית לקידום הכיתה ההטרוגנית (1994) מאת אריאלה למדן, מכללת אחווה
תודה לד"ר יעל צורן על ההערות לשיפור.
- עיברות ההוראה הדיפרנציאלית להוראה מבדלת או מובחנת
- "עוד דוגמה לשיעור בצורה של הוראה מבדלת: כל קבוצה לומדת תוכן מסוים, אותו תוכן, מספר אחר או ממקור אחר. למשל: לומדים את מערכת העיכול, אז קבוצה אחת לומדת מתוך סרט וידאו, אחרת מתוך ספר לימוד א' ועוד אחרת מספר לימוד אחר כאשר נבדק ונמצא כי כל ספר הוא בגישה אחרת לחומר."
- יעל מוסיפה ומציינת כי לפי ואן טסל בסקה הוראה מבדלת היא תגובה לצרכי התלמיד (וכאן ברור שמודגש הצורך לאבחן ולמפות קודם את היכולות של תלמידי הכיתה) באמצעות תהליך מכוון שכולל את תכנית ההוראה (המיוצג פה על ידי "התוכן") תהליך ההוראה וההערכה שלו (או "התוצר") . התוצר הוא תוצר הלמידה והבחינה שלו היא באמצעות ביצועי הבנה כמו שלמדנו מפרקינס, לא בהכרח בדרך של PBL, אלא באותה מידה יכול להיות מבחן, או מילוי של מטלה מסוג דף עבודה.
literalike
/ אפריל 17, 2016תודה גילמור, על פוסט ממצה ומעניין!
בעיניי, כדי ליישם את גישת ההוראה המבדלת דרושים מאיתנו שלושה דברים עיקריים:
1. מודעות – אומנם המושג של הוראה דיפרנציאלית הולך וצובר תאוצה במערכת החינוך, אך אין פירושו שכל מורה עומד מול כיתה מודע לחלוטין להבדלים בין התלמידים (לעיתים, אנו גם שוכחים לגמרי את העובדה שכל כיתה היא הטרוגנית). לכן, כל פעם כשאנו נכנסים ללמד, ועוד לפני כן, כשאנו יושבים להכין שיעור, עלינו לשוב ולהזכיר לעצמינו שתלמידינו נבדלים זה מזו בצרכיהם, ומדוע כה חשוב שנתייחס להבדלים הללו.
2. תשומת לב וחלוקת משאבים – כתבת בפוסט שהוראה דיפרנציאלית מאופיינת ב"הערכה מעצבת מתמדת". ובכן, על מנת שההערכה אכן תהיה מתמדת, עלינו כמורים להיות עירניים להתקדמות ולקשיים של כל תלמיד. בהנחה שבהוראה הדיפרנציאלית כל תלמיד הוא "פרויקט אישי" של המורה, שמירת ארבעים אצבעות על הדופק הוא אתגר לא פשוט כלל. עלינו ללמוד לא רק לשים לב להתקדמות ולקשיים של כל אחד, אלא לחלק את זמננו, את תשומת הלב ואת האנרגיה שאנו מקדישים לכל תלמיד – באופן שלא יקפח תלמידים חלשים או יזניח תלמידים חזקים, אך גם שלא יישחק אותנו כמורים, ויגרום לנו לצאת משיעור בתחושה של "תספת מרובה – לא תפסת".
3. יצירתיות – שיטות למידה שונות אינן גדלות על העצים, צריך להמציא ולשכלל אותן בהתאם לצרכיהם השונים של התלמידים. לשם כך, דרושה לנו יצירתיות רבה, על מנת שנוכל לפתח פתרונות למידה עבור תלמידים בעלי צרכים ייחודיים.
אשמח לשמוע מה דעתכן/ם.
gkeshet
/ אפריל 17, 2016אפשר לקרוא את הפוסט המעניין שנעמה כתבה בבלוג שלה בנושא: https://literalike.wordpress.com/2016/04/17/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98-%D7%9E%D7%A1-7-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%93%D7%99%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%91%D7%93%D7%9C%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%90/comment-page-1/#comment-6
gkeshet
/ אפריל 17, 2016אני מאד שמחה על התגובה שלך – הזכרת ממדים חשובים מאד של הוראה מבדלת (דיפרנציאלית): מודעות לשונות, תשומת לב, חלוקת משאבים ויצירתיות בפיתוח ובבחירת האסטרטגיות להבדלת ההוראה. את מתארת מורכבות גדולה שאולי קשה להפעיל כמורה מתחיל. אין ספק שאפילו מודעות לשונות והכרתה היא חלק משמעותי מהגישה. עם הזמן והניסיון מורים צוברים אסטרטגיות שלמדו ולא רק כאלו שהמציאו ויכולות תשומת לב מרובות ערוצים ואז מה שנדרש הוא הכנה מוקדמת וגמישות בזמן אמיתי.
karinhuji
/ אפריל 20, 2016אני לא בטוחה מי כתבה את הפוסט, אבל אני מאוד מסכימה עם הנושא של מודעות. אני חושבת שכשמורה עובד כבר הרבה שנים, ומתעייף ואף אולי נשחק, הוא עלול לאבד את המודעות לשונות בכיתה. האמת שאולי אפילו מורה חדש יכול שלא להיות מודע לכך, כיוון שאנו לא תמיד חושבים על הדברים האלו ביומיום. אני חושבת שכל מורה צריך להזכיר לעצמו לפני כל שיעור שהוא מתכנן – אילו תלמידים יש לי בכיתה, מה השונות בקשיים שלהם, מה השונות בחוזקות שלהם, ואז לתכנן את השיעור. אני חושבת שזו עבודה קשה, אבל אולי אחרי זמן מה זה כבר יהפוך להיות הרגל וחלק קבוע במודעות ההוראתית. מקווה 🙂
talkeren
/ אפריל 18, 2016צהריים טובים חברים:)
לאחר קריאת הפוסט הבנתי שיש כמה דברים דחופים שעליהם אני צריכה לסמן v בתור מורה שתומכת בגישה הדיפרנציאלית.
– רגישות לפרטים הקטנים. בתור מורה מבדלת עלי לבצע עבודת חקר מקיפה על כל תלמיד ותלמיד. וכשאני אומרת "חקר" אני מתכוונת לאיסוף מאסיבי וקונסיסטנטי של חומרים: במה הוא מתעניין?, מה התחביבים שלו?, מי החברים שלו?, איפה החוזקות ואיפה החולשות שלו?, מהן העדפות הלמידה שלו? וכד'. כל זאת ועוד נדרש ממני כדי שאוכל "לשדר על אותו גל" של התלמיד ולהתאים לו תכנית למידה אינדיבידואלית.
– הפגנה של חשיבה יצירתית. בנוסף לעבודת החקר הייתי שמחה ללמוד איך לפתח דרכים שונות להעביר את חומר הלימוד באזרחות, ולבנות לכל תלמיד תהליך למידה שיתאים לו. באזרחות החומר הוא אחד, ואין דרגות קושי שאפשר לשחק איתן כמו במתמטיקה או בחינוך גופני. חלק מהשאלות בבגרות דורשות ידע – כן כן, הידע המסורתי שנרכש ע"י קריאה ושינון. כמה שלא אנסה להתחמק מזה – אם תלמיד לא אוהב לקרוא, או לא מתעניין בסוגיות אזרחיות סביר להניח שהוא לא יבריק בציון. מה שכן אפשר לעשות בכיוון היצירתי זה לחשוב על פעילויות שידרבנו אותו לרצות לקרוא עוד ולהתעניין בחומר. למשל, באחד השיעורים שלי העליתי סוגיה שקשורה בזכויות אדם ואזרח: האם לקיים או לא לקיים את מצעד הגאווה בירושלים?. חילקתי את הכיתה ל-3 קבוצות כשהראשונה תפקדה כעורכת הדין של ה"בעד" (למה כן לקיים את המצעד), השנייה של ה"נגד" (למה לא לקיים את המצעד) והשלישית כבית המשפט (שוקלים את הטיעונים, ומוצאים הסדר שיפגע בכמה שפחות זכויות אדם). במכוון שיבצתי תלמידים שהביעו התנגדות למצעד ("כי הם לא הומואים") בקבוצת טיעוני הבעד, ותלמידים שהביעו תמיכה במצעד בקבוצת הנגד. הפעולה הזו הצליחה להשיג כמה מטרות חשובות בחינוך, ביניהן עירוב פעיל של כלל תלמידי הכיתה בפעילות שקשורה לחומר הלימוד. מטרה אחרת, חשובה לא פחות – היא עידוד הסובלנות. ברגע ש"הכרחתי" קבוצה של תלמידים לסנגר על הקהילה הגאה, הם התחילו לחשוב על זכויות האדם שלהם שנפגעות מעצם הרצון לבטל את המצעד – ובעל כורחם הכנסתי את התלמידים הללו לנעליו של האחר לכמה דקות. גם אם זה לא שינה את דעתם, זה בוודאי פתח פתח לחשיבה נוספת על נושא זכויות האדם.
תוך כדי קריאת הפוסט הזה בנושא הוראה מבדלת לא יכולתי להימנע מלחשוב: זה לא תלמיד אחד או שניים לבנות להם תהליך למידה אישי. יש לי 34 תלמידים בכיתה, חלקם משנים את תחומי העניין שלהם על בסיס חודשי. כמה זמן ייקח לי לאסוף נתונים על כל תלמיד?, לחשוב על תהליכי למידה ועל מגוון אפשרויות להכנת תוצר?. האם אפשר לתפקד כמו מורה פרטית בתוך כיתה עם 34 תלמידים ויותר?.
אשמח למחשבות ותגובות שלכם בנושא…:)
טל
taztheking
/ אפריל 19, 2016בדיוק בגלל מה שכתבת לגבי מספר הילדים בכיתה, ובשילוב עם מה שכתבה רחל על חוסר הזמן…. הפנטזיה על עבודת חקר מעמיקה לגבי כלל התלמידים, הולכת ומתאדה…
יכול להיות שאפשר להכין מאגר של פעילויות – מעין קופסת פעילויות כזו, ממש קופסא מוחשית ובתוכה אמצעים ללמידה או רעיונות כתובים – ולאחר הקנית חומר למשל, כאשר רוצים לתרגל ושואפים לדרך שתעניין את הרוב .. אפשר לבחור יחד אחת מהפעילויות. כמובן שזה מצריך מאיתנו רענון תמידי של מאגר המשחקים/תרגולים על מנת שיתאים לשלל החומרים הנלמדים ושיהיה מעניין… אבל זה נשמע לי יותר אפשרי, ומשהו שהרבה מאיתנו עושים ממילא..
gkeshet
/ אפריל 20, 2016אני מסכימה שצריך ארגז אסטרטגיות שיכול לשמש אתכם להוראה מבדלת – בכל פעם שאתם נתקלים או חושבים על אסטרטגיה שמאפשרת בחירה לתלמידים או עבודה בקבוצות היא עשוייה להתאים להוראה מבדלת ומיד כדאי להכניס אותה לארגז. אולי כדאי לנו לחשוב ביחד מה עוד משותף לאסטרטגיות כאלו
gkeshet
/ אפריל 20, 2016טל תודה רבה על הרעיונות לשיעורים בהוראה מבדילה והאתגרים שהעלית. אני מסכימה איתך שצריך לחשוב על אסטרטגיה כללית שיכולה לתת מענה לתלמידים שונים – לדוגמה 2-3 אפשרויות לבחירה, גם אם לא בכל שיעור, להשתדל לאסוף עם הזמן והנסיון עוד שיעורים ופרויקטים שבהם תהיינה אפשרויות מגוונות. אני חושבת שעם הנסיון תוכלי לזהות צרכים אפילו תוך כדי שיעור ולשנות פעילות בשביל תלמידים מסויימים לפי הצרכים שלהם.
karinhuji
/ אפריל 20, 2016הי טל, אני כל כך מזדהה עם הקושי שהעלית בסוף הפוסט. הנקודות שהעלית לגבי הוראה דיפרנציאלית הן חשובות ביותר, ונראה שאת בעצמך יצירתית מאוד (אהבתי את הכתיבה הטיעונית שמנוגדת בכוונה לדעה שלך). אני באמת חושבת שיש קושי ביישום של הגישה בשטח, וכמו שכתבתי בתגובה שלי, בין היתר זה בגלל חוסר תגמול ומשאבים מבית הספר עצמו, או מהתפקיד בכלל לפעמים. האמת שלצערי אין לי פתרונות להציע לך, אבל אני רוצה להצטרף לשאלה – מה יכול לעזור ביישום של הגישה? הרי ברור שזו הגישה הכי נכונה ללמד בה, כי כך כולם מקבלים מענה, אבל האם למורה יש את היכולת להיות באמת כמו מורה פרטי לכל כך הרבה תלמידים בו זמנית?
rachelharvith
/ אפריל 18, 2016האמת היא שזה נשמע ממש אידיאלי ללמד בצורה של הוראה מבדלת, אבל איך עושים את זה?! המשאב החשוב ביותר נראה לי משאב הזמן, בכיתה של שלושים וחמישה תלמידים, נדרש המון זמן להכנה רצינית ואמיתית של שיעור על פי הצרכים של התלמידים השונים. זאת בניגוד לדרך המסורתית, בו מורה מכין שיעור אחד, במידה אחת המותאמת לכולם. אני מניחה שכמו עם כל דבר, ובמיוחד בהוראה, עם הניסיון זה נעשה קל יותר. וזה מוביל אותי לדבר הבא שנדמה לי שנחוץ- יכולת הבחנה בצרכים השונים של התלמידים. אני יודעת שלי כמורה לוקח הרבה זמן להבין מה הצרכים השונים של התלמידים בכיתה, וכיצד כל אחד ואחד מהם לומד בצורה מיטבית, וכתוצאה מכך אני מודה שעדיין חסרה לי היכולת לגזור מכך כיצד לבנות שיעור בצורה של הוראה מבדלת. אני בטוחה שמורה מנוסה יותר יוכל לעשות זאת בקלות רבה יותר. הדבר האחרון ואולי הנחוץ ביותר הוא אמפתיה- נדמה לי שמבלי להיות מודעים לכך, כולנו נוטים ללמד בצורה שאנחנו כתלמידים אוהבים ללמוד בה ולומדים בצורה האפקטיבית ביותר. צריך הרבה אמפתיה וסבלנות למגוון שיטות הלמידה השונות שמתאימות לאו דווקא לנו, כתלמידים וכמורים, אלא לתלמידים שלנו, כל אחד על פי צרכיו הוא.
gkeshet
/ אפריל 20, 2016רחל, תודה לך על שהזכרת לכולנו את הבסיס להוראה ולעבודה עם ילדים – אמפתיה. האמפתיה יכולה להיות חלק חשוב מהוראה מבדלת משום שהיא תעזור לנו לראות באמת את הילדים ולהבין טוב יותר את הצרכים שלהם
nebalsite
/ אפריל 18, 2016לדעתי לכל אחד קיימת דרך מועדפת משלו ללמוד ,והתפקיד שלי כמורה לסייע לתלמיד כדי לעשות כמיטב יכולתו .לכן צריך לתת לכל תלמיד יחס שונה כדי שיצליח ויתקדם בתהליך הלימוד שלו.
על מנת ליישם את גישת ההוראה הדיפרנציאלית על המורה לבחור במשימה או במטלה :
1- המתאימה לכל התלמידים מבחינת האופי של המטלה ולא מבחינת האורך או הגודל שלה.
2- הגמישה בכך שתתן מענה לצורכי התלמידים השונים .
3- המכילה מורכבות אשר מאתגרת את התלמידים ומעסיקה את החשיבה שלהם ,אבל באותו זמן מאפשרת הצלחה לתלמידים ויוצרת מוטיבציה אצלם.
בנוסף על המורה לקיים שיחות אישיות עם התלמידים ולנסות ליצור קשר אישי בכיתה ומעבר לה ,כדי להכיר את מאפייני התלמידים .תמיד לנסות לקיים תהליך הערכה במקביל לתהליך הלמידה ,לערוך אבחון לידע התלמידים ולמיומנויות הלמידה שלהם ולחשוף את קשייהם ונקודות החולשה אצלם .
כמו כן נדרשת גמישות מהמורה לשם התנהלות ובחירת ההחלטה הנכונה ,לדוגמה במקרים מסוימים המורה נדרש לשקול האם להמשיך לפי התוכן שהכין מראש או להתייחס לנושא או בעיה שעלתה כרגע בהזדמנות .
taztheking
/ אפריל 19, 2016היי לכולם !
אשתדל לא לחזור על עצמי פה ובבלוג…
בשל אופי העבודה והלימודים שלי, התנסיתי בעיקר בהוראה דיפרנציאלית, אבל כעת קיבלתי מונחים נכונים יותר להגדיר את הדברים שאני עושה ועתידה/צריכה לעשות בהמשך…
אני מרגישה שעיקר הקושי (והדבר המשמעותי..) בעבודה מסוג זה, הוא היכולת של המורה להבין ולהבחין בקושי של התלמיד דרך השאלות שלו. הרבה פעמים אנחנו נותנים סיוע/ תיווך דומה לתלמידים רבים – ומתפלאים למה זה לא עוזר.. דרך השגיאות של התלמיד, השאלות החוזרות שלו, ואפילו המבט החלול בעת ההסבר שלנו – אני כמורה צריכה לאבחן מה הוא לא הבין ! למצוא את הדרך לפשט עבורו, להסביר שוב, אבל בדרך אחרת. לחפש דרך הוראה חדשה…
וזה מוביל לדבר השני החשוב בהוראה מסוג זה – היצירתיות, שכבר ציינו לפני..
בהוראה דיפרנציאלית, בדומה להוראה פרטנית, אני מרגישה שעליי להמציא את עצמי כל פעם מחדש. בייחוד עם תלמידים מתקשים. המשחק, האיור, הקפיצות על תרשים שצויר על המדרכה – לעיתים פורצים את הדרך להבנה.
אני מרגישה, שהדרך לעשות זאת היא בעיקר חשיפה… לפגוש וללמד כמה שיותר תלמידים, לראות דרכי חשיבה שונות שלהם, ללמוד מהשאלות שלהם. זה חבל, אבל נדמה שניסוי וטעיה היתה ההתנסות והלמידה הטובות ביותר.. נדמה שכמה שלא ילמדו אותנו כסטודנטים, לא נבין מהו הדבר האמיתי. כי רק כאשר נפגשים עם התלמידים עצמם, 'נאבקים' על מנת להמציא את הדרך הנכונה ביותר עבורם בלבד..
zofia2016
/ מאי 1, 2016מסכימה… אבל יש מקצועות שקשה יותר להיות יצירתי בהם, ואני מוצאת את עצמי מנסה להסביר בדרך שונה אבל תכלס מה שיוצא זה שאני חוזרת על עצמי במילים שונות עד שמבינים.. ולפעמים גם עודף יצירתיות מבלבלת את התלמידים.
herutb
/ אפריל 19, 2016קודם כל מאוד נהניתי לקרוא את הפוסט גילמור וגם מאוד הזדהיתי הסכמתי עם תוכנו.
ראשית, אני חושבת שכדי לבחור במקצוע ההוראה יש לרצות למלא אחר כמה פונקציות:
1. לחנך את תלמידינו לערכים
2. להקנות להם כלים שונים ומגוונים ללמידה משמעותית
3. להיות מסוגלים ל"ראות" את האחר, ואת ה"אחרים" כישויות אינדיבידואליות ושונות ולהתייחס בהתאם לכך, גם במישור החינוכי וגם במישור הלימודי.
אני באופן אישי מאוד מתחברת ללמידה דיפרנציאלית וחושבת שזו באמת הדרך המשמעותית ללמידה. לצערי הרב, לעתים לא מעטות אני פוגשת בכתלי בית הספר התנהגויות וציפיות של מורים מתלמידיהם שאינם מתיישבים עם למידה מסוג זה. אני חושבת שזה קורה בגלל מספר סיבות: והעיקרית היא הצורך להספיק את החומר לפני בגרות. שם נכנסים למוד למידה מאוד חדגוני וכמעט לא מגוון כי "הזמן" לא מאפשר יצירתיות, גיוון, חוויה, התעכבות וחזרה על חומר קודם, וכו'. וזה מצער, כי שם באמת נופלים אלו שלא מצליחים לעמוד בריצה הזו, בדרך הלימוד הפרונטלית, או העצמאית בבית.
לכן, אני חושבת שמורה חדש צריך
1. לשחרר פחדים מ-לא להספיק. כן ותמיד להיות עם היד על הדופק על מה נדרש ממנו בתכנית הלימוד אבל להיות מסוגל להכניס תכנים מעשירים, משיקים, שיסייעו להבנה של החומר.
2. להיות יצירתי וורסטילי- ללמוד את הכיתה, להבין את הקליקות, מי נג מי, מהם תחומי העניין המובילים ול"נצל" אותם לטובת הלמידה, להיות גמיש, להתחשב בשעת הלימוד, במצב הרעב, ביום בשבוע, ולנסות להכיר קצת יותר לעומק את תלמידיו. לעבור בין שיטות הוראה- אם זה לא עובד, נחליף אסטרטגיה.
3. לבוא מוכן ומאורגן ברמת הידע, והכלים להוראה. להיות מוכן לכל תרחיש, להיות מוכן להשיב על שאלות ולהרחיב את הידע הכללי של תלמידיו.
4. שימת לב ומתן משאבים לכלל התלמידים- להיות ער לזהות קושי ולתגבר, לתת פידבק על התקדמות, לאתגר תלמידים חזקים וחלשים בהתאם לרמתם.
levytomer
/ אפריל 19, 2016בשלב הראשון ,ביישום גישת ההוראה המבדלת, אני אדרש לאבחן את החוזקות ואת החולשות ,והקשיים של התלמיד,ובכך ליצור קבוצות קטנות של תלמידים בהתאם לאבחון שבוצע.
בהמשך , יש לחלק את זמננו כך שנוכל ללמד בכל פעם קבוצה קטנה של תלמידים,
ולקדם אותם בהתאם ליכולתם.
כמו כן,לדעתי ,יש "לפזול" מדי פעם בין הקבוצות כדי לעשות התאמות נדרשות בין התלמידים, בהתאם להערכה המעצבת.
לבסוף, בשלבים בהם הכיתה מכונסת יחדיו,יש להתאים הדברים הנאמרים ,ליכולת ההבנה של הכלל, ועל כן ,יש להיות מעודכנים בכל העת בנעשה בקבוצות.
זהו בהחלט שלבים מאתגרים, ולשם הצלחה בביצוע, נאלץ לפתח יכולות אבחון בשלב הראשון, שלא לכל אחד מאיתנו הנה מובנת מראש, וכן לדעת לחלק נכון את זמננו, בשלב העבודה בקבוצות ,לסיום יש להשקיע זמן בניתוח המידע שהופק מהלמידה בקבוצות, כדי
לדעת "לדבר בשפה" המובנת בפורום הכיתתי הכללי .
anas134
/ אפריל 20, 2016היי לכולם
הוראה מבדלת מענה מתאים מאוד לכיתה עם רמות חשיבה שונים ,על מנת שאני אצליח לישם את הכלי הזה אני אצטרך להיות מודע ברמה של הכיתה שאני מלמד על מנת לתת מענה לכל תלמיד וכי שתהיה השיטה הזאת יעלה ,במקצוע שאני מלמד זה מתאים יותר לתלמידים הנמצאים בין 4 ל5 יחדות אלה קבוצה של תלמידים שהפער בחשיבה שלהם בולט מצד אחד יש תלמידים שהם מתאימים יותר ל4 יחדות אך עם קצת השקעה הם מצליחים ללמוד 5 יחדות ומצד שני יש תלמידים שהרמה שלהם היא 5 יחדות אך נוצר להם פער בהספק של החומר , לכן בקבוצה כזאת יש סוגים שונים של תלמידים וכאשר אני מלמד נושא מסוים באלגברה למשל סדרות יש תלמידים שמבינים את הרעיון מאוד מהר וסוג שני של תלמידים שצריך לתת כמה דוגמאות על מנת להפנים את הרעיון , האתגר העיקרי העומד בפני הןא לזהות את התלמידים האלה ולתת להם מענה מתאים המענה הזה יכול להיות בתרגילים עם רמת חשיבה גדולה יותר ולקבוצה השניה לתת להם בהתחלה תרגילים קצת יותר פשוטים בסביבה מתאימה , העניין של הסביבה מאוד ישוב כי זה יכול לתמוך בתלמידים ולחזק להם את התחושה מה שיוביל בסופו של הדבר להגיע לקבוצה השניה שהיא יותר חזקה בוודאי יש צורך של תכנון וארגן של משימה הזאת
karinhuji
/ אפריל 20, 2016הי גילמור, הסרטון היה ממש מעניין. לצערי אני לא מצליחה להיכנס לקישור ולהצביע לתמונה, אבל אני חושבת שהתמונה שאני מעדיפה היא זו שהתלמידים יושבים בה בקבוצות. אני חושבת שהיא תאפשר יותר טוב עבודה דיפרנציאלית, כי כך כמה תלמידים שמעדיפים דרך מסוימת יוכלו לשבת יחד ואף לדון ולעזור אחד לשני.
על מנת ליישם את הגישה הדיפרנציאלית אני חושבת שנדרשים מספר דברים:
ראשית, מוטיבציה של המורה – מורה שעובד ללא מוטיבציה להוראה לא יהיה בעל כוחות מנטליים לארגן שיעור שיאפשר בחירה והתאמה לכלל התלמידים. אני חושבת שיש כאן בעייתיות מסוימת כיוון שהמערכת לא מתגמלת את המורים (בלשון המעטה), דבר אשר מפחית מהמוטיבציה, ולכן זה עלול לגרום לכך שמורים יעדיפו לבחור בדרכים המסורתיות היותר פשוטות לתכנון וארגון.
בנוסף, אני חושבת שצריך משאבים – הן כלכליים, כלומר שבית הספר יתמוך בדרך הוראה כזו ויאפשר למורה את כלל הדברים שהוא צריך לשם הכנת שיעור דיפרנציאלי. והן משאבים דידקטיים, כלומר שלמורה יהיו את הכלים הנדרשים לכך. על המורה ללמוד ראשית על הטרוגניות בכיתה, בנוסף עליו ללמוד את הכיתה הספציפית שלו כדי להכיר את השונות של התלמידים בה. שנית, המורה צריך לקבל בלימודיו ארגז כלים להוראה דיפרנציאלית – סוגי פעילויות, אופן בניית שיעור כזה וכדומה.
אני חושבת שברגע שלמורה יהיו את המוטיבציה, המשאבים והכלים הנכונים, הוא ירצה וגם יוכל לארגן שיעור דיפרנציאלי שיענה על צורכי התלמידים, וגם התלמידים וגם המורה ירוויחו מכך. התלמידים יוכלו להגיע להבנה מעמיקה, והמורה יזכה בהיכרות מעמיקה עם הכיתה שלו ועם כלי הוראה מגוונים שלעתים מועילים יותר מכלים מסורתיים.
eladwid
/ אפריל 21, 2016מתן הזדמנות שווה לתלמידים מעניקה להם יכולת לצמוח ולהתפתח באופן ראוי כשאר חבריהם וחברותיהם לכיתה. הוראה דיפרנציאלית אכן נותנת מקום שכזה ומאפשרת פלטפורמה נוחה ודינאמית להיחשף לשפע רב של יצירתיות, ידע וחוכמה מצד התלמידים, וכמובן מאפשרת לנו ללמוד מהם אפילו יותר.
תודה על הפוסט היה מרתק 🙂
eladwid
/ אפריל 21, 2016בנוסף, בעיניי יידרש ממני להיות בעל ראש פתוח ורגיש אף יותר לצרכי התלמידים על מנת להיות מסוגל להעביר הוראה באופן שכזה.
gkeshet
/ מאי 1, 2016תודה אלעד, אני מסכימה איתך על הדגש על פתיחות ורגישות – שילוב מנצח. גם החברים האחרים הוסיפו איכפתיות ואמפטיה. אני גם מסכימה שצריך לזכור שמדובר למעשה על שיוויון הזדמנויות ככל האפשר
אלירן עובד
/ אפריל 21, 2016בהזדמנות זו, גילמור תודה רבה על השימוש במונחים עבריים. זה ממש נחמד!
הוראה מבדלת, נשמעת כמו משהו מאוד מורכב. אני זוכר ששאלתי מורה האם היא מתאימה את השיעור שהיא בונה לכיתה שבה היא מלמדת, והיא ענתה לי שבאופן אידיאלי כך צריך לעשות, אבל אין באמת זמן ולכן רק במקרים נדירים משנים את מערך השיעור מכיתה לכיתה. אם זאת הייתה התשובה לגבי כל כיתה, במבט ראשוני להתאים את השיעור לכל תלמיד נראית כמו משימה בלתי אפשרית. אולם, אולי זה רק נראה כך. הרי הרעיון של הוראה מבדלת הוא מלכתחילה להכין מאגר של פעילויות ודרכי הוראה שמתאימות לתחומי עניין שונים. כבר כשאני ניגש לבנות שיעור, אני חושב על מספר דרכי הוראה.
ובכן, אני חושב שהדבר העיקרי שדרוש פה הוא היכרות עם דרכי הוראה שונות של המקצוע. ככל שההיכרות תהיה טובה ומעמיקה יותר, ככה שילובן בתוך מערך השיעור יעשה בקלות רבה יותר ויצרוך פחות זמן שהוא המשאב העיקרי שנמצא במחסור תמידי.
כמו כן, לאחר שכבר יש לי מאגר של דרכי הוראה ואני יודע לשלב אותן בקלות וביעילות לתוך שיעור, אני צריך גם היכרות עם הצרכים של התלמידים ועם תחומי העניין שלהם. זה דורש מידה של קשב לתלמידים: לשמוע מהם איך היה להם התרגיל או דרך העברת השיעור, ומה מעניין אותם. ישנם בתוכנית הלימודים בתנ"ך מספר מועט של פרקים שאינם פרקי חובה ומתוכם צריך ללמד חלק, זו הזדמנות טובה לשתף את התלמידים ולתת להם להתחלק לקבוצות וללמוד את הפרק שמעניין אותם. אפשר לעשות זאת גם עם פרקי החובה כאשר כל קבוצה תלמד אחר כך את שאר הקבוצות.
ידע נוסף שחשוב שיהיה לי זה היתרונות והחסרונות של כל שיטת הוראה, ושיטות מומלצות עבור תלמידים ברמות שונות. חשוב שזה יהיה לנגד עיניי כאשר אני מחליט אילו דרכי הוראה להביא לשיעור. אני מאמין שבהקשר הזה אפשר למצוא חומר מחקרי ובסופו של דבר, אין חכם כבעל נסיון.
zofia2016
/ מאי 1, 2016מסכימה איתך.
השאלה מבחינתי היא איך מגיעים להיכרות עם דרכי הוראה שונות של המקצוע..:|
gkeshet
/ מאי 1, 2016אלירן אני מסכימה איתך שצריך שיהיה לכם מאגר שיצטבר עם הזמן וגם שתכירו דרכי הוראה מגוונות. עם הזמן תוכלו להשתמש בהן בגמישות.
michael7429
/ אפריל 30, 2016ידוע לכל שהתלמידים שונים זה מזו, בעלי תחומי עניין שונים, ידע שונה, הרגלי למידה ודרכי למידה שונים, לכן, בפני המורים ניצב אתגר לא פשוט כלל, "להגיע" לכל תלמיד ותלמידה.
מאחר והתלמידים שונים זה מזו, אזי ברור מאליו כי הוראה בשיטה אחת לא תתאים לכלל התלמידים. נשאלת השאלה מה הפתרון? תשובתי תתייחס למספר סוגיות:
אכפתיות – ייתכן וזה ישמע בנלי, אך חשוב שלמורה יהיה אכפת מהתלמידים, שיהיה בעל יכולת לזהות בעיות, להיות קשוב באמת. אכפתיות באה לידי ביטוי בשיחות אישיות, דרכן המורה יכול לגלות דברים שלא ידע לפני, או לחלופין בהתבוננות מהצד על האינטראקציה החברתית של התלמידים והתנהגותם מחוץ לכותלי הכיתה. ישנן אינספור דוגמאות נוספות כיצד אכפתיות מגיעה לידי ביטוי בתפקיד המורה. כשהתלמידים מזהים אכפתיות מצד המורה נוצרים יחסי גומלין חיוביים אשר תורמים לאווירת הלמידה. תכונת האכפתיות היא קריטית בהוראה דיפרנציאלית, אשר מחייבת מורה לזהות את הצרכים של כלל תלמידיו ולהתאים את דרכי ההוראה למספר גדול של תלמידים.
פתיחות מחשבתית – תכונה נוספת חשובה בתפקידו של המורה. מורה אשר אינו מקובע לדרכי עבודה מסוימות ופתוח לעצות/דעות/רעיונות ישכלל תמיד את דרכי הוראתו מתוך כוונה להשתפר. פתיחות זו תתרום לפיתוח יצירתיות בקרב המורים אשר תוליד רעיונות חדשים ותקל בתכנון מגוון דרכי הוראה. הפתיחות היא גם כלפי התלמידים, הרי אין טוב מהם לומר לנו היכן היה להם מאתגר, מעניין או לחלופין משעמם, לא נהיר. המודעות העצמית והפתיחות כלפי התלמידים, היא מרכיב נוסף חשוב בהוראה דיפרנציאלית – מתן אפשרות בחירה לתלמידים ובכך עידוד המוטיבציה שלהם ללמידה.
זמן – למידה דיפרנציאלית מצריכה מהמורה זמן רב. משאב הזמן אינו קיים בצורה מספקת במהלך תקופת הלימודים, לכן היא מצריכה מהמורה לבצע את מרבית ההכנות בזמן הפרטי מחוץ לשעות העבודה.
עבודה בקבוצות קטנות – מובן כי בכיתה של 40 תלמידים לעומת בכיתה המונה 30 תלמידים הלמידה היא פחות אפקטיבית, לכן, עדיף שכמות התלמידים תהיה קטנה ככל הניתן על מנת שהלמידה הדיפרנציאלית תהיה אפקטיבית יותר. יחד עם זאת, בכיתה גדולה יחסית ניתן להתמודד עם הקושי בעזרת חלוקת הכיתה לקבוצות קטנות.
למידה משמעותית – בהקשר זה מניסיוני כתלמיד ואף סטודנט באוניברסיטה מרבית התכנים הצריכו שינון לקראת מבחנים ולא מעבר. מרבית החומר ששיננתי לפני המבחנים כבר נשכחו, אז מה הלקח? הלקח בעיני שהלמידה חייבת להיות משמעותית/ חווייתית. המורה צריך לשחק תפקיד של מתווך, להסביר, לעזור וכו', אך יחד עם זאת חשוב שהתלמידים יהיו פעילים ולא פסיביים.
gkeshet
/ מאי 1, 2016איכפתיות, פתיחות מחשבתית וזמן – אני מאד שמחה שהעלית את הערכים והיכולות האלו לדיון שלנו
zofia2016
/ מאי 1, 2016אני חושבת שכדי ליישם את ההוראה המבדלת בכיתה צריך הרבה יצירתיות. המורה צריך להיות מודע לסוגים השונים של למידה והוא צריך גם להתנסות בהם, כדי שיוכל להדריך את התלמידים וגם לבדוק את התוצרים שלהם. אין ספק שזה הרבה עבודה, אבל נשמע לי גם ממש כיף לתלמידים, שיחוו דברים שיותר מדברים אליהם.
gkeshet
/ מאי 1, 2016אני מסכימה איתך – אין ספק שצריך הרבה אומץ וגם עוזר ניסיון אבל אני חושבת שהתועלת לתלמידים ברורה גם להם ועוזרת להפעיל שיטות של הוראה מבדלת