מילה למורה החדש מהמורה החדש קצת פחות

לפני שאשכח איך זה להיות מורה חדשה אני רוצה להזכיר לעצמי וגם לכתוב מילה למורים חדשים על הצפוי לכם (אולי) בשנה-שנתיים הקרובות.

השנה הראשונה: המשימה החשובה ביותר בתחילת השנה, בעיקר אם מקבלים תלמידים חדשים היא לחצוב את הדרך ללבם. מדוע כדאי להתאמץ ולבנות קשר עם תלמידים? מאד פשוט, מעטים נהנים מההוראה ללא הקשר עם האנשים שאתה בא לעזור להם לצמוח ולהתפתח. אני משערת שגם הילדים חשים נוח יותר כאשר יש להם קשר טוב עם המבוגרים בבית הספר וכאשר הם מרגישים שרואים אותם. מצד שני, אם הם זה עתה הגיעו לבית ספר חדש ובמקרה הם גם בגיל ההתבגרות, הם לא פנויים להסתכל על מישהו שאינו בגילם – הם בג'ונגל חברתי ורגשי של המוני ילדים חדשים – הם מנסים לשרוד ולמצוא חברים בסביבה החדשה. והם יהיו עסוקים בזה עד שירגישו נוח. משמעה של התופעה הזו היא שלא כולם חשים בצורך ליצור חיבור רגשי עם מורה. בכך טמון סיכון, משום שכאשר הקשר בין המורה לתלמידים חלש הם לא ירגישו כל מחויבות אליו. הם לא יראו בו אדם אינדיבידואלי אלא דבר, או מושג "המורה" ויתנהגו בהתאם. לכן נראה לי כי בתחילת השנה חשוב להשקיע מחשבה ויצירתיות כדי לבנות קשר עם התלמידים.

אז מה הבעיה? שצריך גם ללמד תוכן ידע, אולי אפילו יש  בחינת בגרות/מפמ"ר/מיצב המתקרבת… פה עולה בעיה בה נתקלים מורים חדשים רבים בשנתם הראשונה, גם לי זה קרה. מאחר שסביבת בית הספר כל כך חדשה עד כדי שמקבילים את המורה החדש למהגר, כשהמורה החדש נכנס לכיתה הוא לא מצליח לחשוב ביותר מערוץ אחד ומעסיקים אותו חששות כמו:

  • האם אזכור את החומר?
  • האם אזכור מה תכננתי לעשות או להגיד?
  • מה שהילד X עושה עכשיו ממש מעליב
  • האם חלה התרחשות ביניהם שאני לא מבין?
  • איפה הייתי? מה רציתי לומר? מה השעה?
  • הילד שעכשיו הפריע, האם הוא אותו ילד שהפריע שלשום ותכננתי לדבר איתו לפני השיעור?
  • מה רציתי לומר? כמה זמן יש לי?

במצב כזה קשה לחשוב מספר מחשבות בו זמנית – והמורה נמצא במצב של הישרדות. אל תשכחו שהוא גם מאד עייף, כי הוא נשאר ער עד 2 בלילה כדי להתכונן לשיעורים, יש לו 100 מבחנים לבדוק, והוא גם צריך לדבר עם המחנכת על ההוא ועם היועצת על ההיא. וכך עוברת לה השנה הראשונה – טוב אולי קצת הגזמתי, אחרי חנוכה יש רגיעה, שיפור נוסף לקראת פורים, אחרי פסח – כולם מקסימים ואוהבים זה את זה… רק לא כל כך לומדים כי נמצאים בלחץ של הבגרויות. אני לא מתכוונת להקל ראש בקשיי השנה הראשונה. במקום להפוך למרירים וציניים (בעיקר לא כלפי הילדים), תתמקדו בחוויות של הצלחה שהיו לכם, תחשבו על הפעמים שבהן נהניתם מההוראה – הרי הן חלק מהסיבות בשלן הגעתם למקצוע המאתגר והמספק הזה. עם זאת, זכרו שכמו שאמן צריך למצוא את הקול הייחודי שלו כך מורה צריך למצוא את סביבת ההוראה המועדפת עליו או אוכלוסיית הלומדים אתה הוא מעדיף לעבוד ולהגיע להישגים. יש בתי ספר רבים והם שונים זה מזה בפילוסופיה ובהרכב הקהילה (צוות, הורים ותלמידים), חפשו עד שתמצאו. קרוב לבית – אינה סיבה מספיקה לבחירת מקום עבודה לדעתי. ספר מומלץ בהקשר הזה הוא סיפרו של פרנק מק'קורט "המורה"אודה מקרב לב על המלצות לספרים מעוררי השראה למורים בתגובות למטה.

השנה השנייה היא עולם אחר לחלוטין: המורה כבר פיתח אסטרטגיות להתמודדות עם חלק מהאתגרים – למשל, לרשום כדי לזכור, להגיב על התנהגות בעייתית ולהחמיר את התגובה עם החזרה על ההתנהגות – החל מהבעות פנים – עד לשיחה עם התלמיד/בקשה מהמחנך שישוחח עם התלמיד/התייעצות עם ההורים. וחלק מהפעולות שמורה צריך לעשות כדי לתפקד, הפכו כבר לאוטומטיות. עכשיו הוא יכול להיות גמיש יותר ופנוי לחשיבה בכמה ערוצים מקבילים. למשל,

  • מה קורה בין הילדים בשיעור?
  • מה גורם לילד הזה להתנהג כך?
  • הם הולכים לאיבוד, אני חייב להחזיר אותם למיקוד…
  • למה הם לא מבינים – אולי הם עייפים, אולי דילגתי על משהו חשוב
  • איזה מקסימים…אלו שאלות מעניינות יש להם…
  • הקשב שלהם מתרופף, צריך להכניס ריגוש…
  • הייתי יכול עכשיו להיעלב מההתנהגות שלו אבל זה לא יהיה נכון – אולי הוא מתנהג כך בגלל שהוא לא הבין, אנסה להמחיש….
  • השאלה שהתלמיד שאל מצוינת, אבל זה בתוכנית לסוף השנה בכל זאת זו הזדמנות מעולה אכניס את הנושא פה…

בשנה השלישית, החיים אחרים לגמרי. רוב האתגרים אינם חדשים וכבר התמודדנו אתם. ובכל זאת חשוב לזכור שבתחילת השנה עם כיתה שלא מכירים צריך להתאמץ כדי ליצור קשר. המצב משתפר אחרי סוכות, אבל לוקח זמן להתחיל להרגיש נוח (חודשיים?). אם זו השנה הראשונה של הילדים בבית הספר, צריך להבין שהם הגיעו מבתי ספר בעלי תרבות בית ספרית שונה משלנו – ויש להביא אותם לאט לאט לתרבות המקומית, אשר עדיף שתהיה תרבות של אמון וכבוד הדדי, אהבה לילדים, עידוד הסקרנות ורצון ומוטיבציה ללמוד ולהתקדם. בקיצור, להתייחס לילדים כמו שהיית רוצה שיתייחסו לילדים שלך.

אז מה לעשות בתחילת השנה כדי ליצור קבוצה, וכדי לפתח את הקשר עם התלמידים? אני חושבת שמאד עוזר להכניס יותר למידה פעילה. למשל, לאפשר לילדים להתמסר לפיתוח החברתי שלהם בפעילויות בצוותים. פעילויות כאלו מאפשרות לילדים להראות צדדים שלהם שבדרך כלל לא באים לביטוי בלימודים הרגילים. למשל, לאחר פעילות מיון של צילומים של יצורים חיים גיליתי בכיתה שלי שני צלמים בעלי סגנון ייחודי. ולאחר פעילות של הכנת מיני-פוסטרים גיליתי ציירת מקסימה (וצובע נהדר שצבע את הציורים שלה). שניים מהילדים הביעו עניין בתחומים ממדעי החיים שלא כלולים בתכנית הלימודים השנה – אמצא דרך להכניסם. אם לא היינו עושים את הפעילויות האלו, הם היו מגיעים לכיתה והולכים, וכלל לא הייתי יודעת על העניין או הכישרון המיוחד הזה שלהם.

מה דעתך? מה את/ה עושה כדי לבנות קשר עם תלמידים? 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כמה זמן צריכה להמשך הרצאה?

כולנו שמענו על המחקר משנות השבעים בו נמצא כי תלמידים מרוכזים בעיקר ב-18 הדקות הראשונות של ההרצאה ולאחר מכן הקשב יורד וגם אם עולה מעט במהלך ההרצאה – רק למשך דקות ספורות בכל פעם. גם בכיתה, כשהשיעור הוא פרונטלי, אני חשה שיש צורך להכניס הפסקה מתודית שנותנת מנוחה קוגניטיבית קלה לאחר חצי שעה לפני שממשיכים ועדיף לפעילות ממריצה (חידה, המחשה שהילדים קמים וזזים בה, סירטון וכדומה). העיקרון הזה אינו מתאים לשיעורים בהם הלמידה פעילה. במקרים כאלו ההפסקה מפריעה לרצף העבודה ולהתלהבות של הילדים. דוגמאות ללמידה פעילה: פעילות הכנת מיני-פוסטרים, תרגיל חקר מקרה (case study) או שיעור מעבדה.

בהרצאה מקוונת מגבלת ה-20 דק' נכונה במיוחד. רק חשבו על הרצאות TED הנמשכות בין 10-20 דק' ומתעייפים מהן כבר אחרי 15 דק'. כפי שסלמן חאן שפיתח את ה- Khan Academy (וגם בעברית) אומר: יש לפצל את ההוראה למספר סבבים של 15 דק' כל אחד. ובזמן הלימוד שביניהם לעשות פעילויות לימוד אחרות. כך מביא נדן פלדמן במאמרו ב-דה מרקר. באופן דומה בנויה הלמידה בקורס המקוון הפתוח ורב המשתתפים (MOOC) בו אני לומדת ב- Coursera. הרצאות של כ-10-20 דק', קצת חומר קריאה ותרגילים.

אינטליגנציה – בשינוי מתמיד

כאשר ג'נסן הציע ב- 1969 כי האינטליגנציה היא תורשתית והציג ממצאים אמפיריים כדי לבסס את טענתו, קמה צעקה גדולה, והזעזוע גרם לפיטוריו מהארוורד (jensen, 1969).  טענו כי נודף מהעבודה ריח של גזענות. הרקע לפרסום העבודה הוא הויכוח הישן ואולי המיושן בסוגיה מה משפיע יותר תורשה או טיפוח. כיום ברור שהמצב אינו כה דיכוטומי ושני הגורמים משפיעים במידה רבה מאד. וגם הסביבה כבר לא אותה סביבה וכיום מבינים שהסביבה כוללת בנוסף לטיפוח, אירועים טראומטיים והתרחשויות הקורות מסביב לפרט,  גם את הסביבה העוברית והסביבה התאית לה חשופים תאי העצב. הגנטיקה משולבת כל כך עם הסביבה עד כדי כך שלעתים  נטייה גנטית מסוימת יכולה להשפיע על התגובה להשפעת הסביבה (נא ראו במאמר בנושא גנטיקה של הטיפול בדיכאון, עמ' 32). בנוסף, הצטברו עדויות אמפיריות רבות לקיומו של מרכיב תורשתי מסוים בהבדלים באינטליגנציה – בדומה למרכיב התורשתי המשפיע בקביעת הגובה (80% מקביעת הגובה קשורה לגורמים גנטיים).  במקביל, הולכות ומצטברות עדויות לפלסטיות של המוח ויכולתו להשתנות. כלומר, נתונים מיתאמיים (קורלציונים) בין מאפיינים גנטיים או ביולוגיים אחרים לבין אינטליגנציה אינם מאיימים עוד כבעבר, משום שמתחזקת הבנה כי אלו מאפיינים שאפשר לשנות. כמו כן, עדיין מתקיים דיון חשוב בהיבט האתי הכרוך במחקר העוסק בביולוגיה של האינטליגנציה.

כיום כדי ללמוד על הביולוגיה של האנטיליגנציה שיטות המחקר העיקריות הן מחקרים מתאמיים בהם מנסים למצוא הבדלים ברצפי DNA בין קבוצות אנשים בעלי מדדי IQ גבוהים לבין האוכלוסייה הכללית. לדוגמה, דנקן ושותפיו, מצאו מתאם בין ביצועים טובים במשימות הנחשבות כמרכיבות את האינטליגנציה הכללית – g – לבין פעילות מוגברת באזורי האונה הקדמית-לטרלית באחת או שתי ההמיספרות כפי שנמדדה בהדמיית PET, בהשוואה למשימות בהן מעורבות g נחשבת נמוכה (Duncan J. a neural basis for general intelligence, Science 2000). בדומה לזאת, נמצאו הבדלים במדדים מבניים כמו צפיפות ונפח החומר האפור (מייצג את גופי התא והדנדריטים) והחומר הלבן (מייצג את האקסונים) באזורי מוח מסויימים. כמו כן, נמצאו הבדלים תפקודיים ביעילות העיבוד, ויעילות החיבוריות של החומר הלבן בין אנשים בעלי אינטליגנציה שונה. אולם כאמור, המחקרים הללו מתאמיים בלבד, ואינם מגדירים איזה מבין הפרמטרים הוא הגורם המשפיע ואיזה התוצאה. בנוסף, גם אם קיים מרכיב גנטי בהבדלי האינטליגנציה, עד כה לא דווח על שונות גנטית ברורה ומשמעותית אשר יכולה להסביר זאת. יתכן שמדובר ב"חתימת גנים" כלומר קבוצה של רצפי DNA אשר כל אחד מהם תורם בשיעור קטן יחסית (Duncan2010). סביר יותר להניח שקיימות דרכים מגוונות להגיע לאינטליגנציה גבוהה וקיימת שונות גדולה בין בני האדם מבחינת האסטרטגיות ומשאבי המוח שהם מגייסים לפתרון בעיות קוגניטיביות, נתונים שמקשים על הסקת מסקנות חד משמעית.

לסיכום, המקורות הביולוגיים של האינטליגנציה שונים בין בני אדם,  וכנראה גם משתנים במהלך החיים. אולי ניתן לומר שהביולוגיה של האינטליגנציה עוזרת לסביבה להתבטא.

Deary, Johnson and Houlihan, Genetic  foundations of human intelligence. Hum genet 126, 215-232, 2009

 Deary, The neuroscience of human intelligence difference. Nature Reviews Neuroscience

קשב וקריאת ספרות

קיבלתי מאורית פרנפס קישור מעניין במיוחד למאמר מ"הארץ" המתאר עבודה של נטלי פיליפס, חוקרת באונ' מישיגן סטייט המתעניינת בגישות קוגניטיביות לספרות. פיליפס הזמינה תלמידי דוקטורט בספרות להיבדק במכשיר הדמייה fMRI כאשר הם קוראים בספרה של ג'יין אוסטן, "מנספילד פארק".  במהלך הבדיקה הוקרנו קטעים מהספר אל מראה שכוונה אל עיני הנבדקים כאשר הם שכבו במכשיר ההדמייה. צבעים שונים על הטקסט כיוונו את הנבדקים לנוע בין שני סוגים של קשב: קריאה להנאה או קריאה עם קשב גבוה לצורה הספרותית ולעיון האקדמי. התוצאות הראשוניות מצביעות על הבדלים גדולים באזורי המוח וברשתות העצביות הפעילים בין דרכי הקריאה השונות. כרגע הפרסום הרשמי היחיד שמצאתי הוא באתר הדוברות של סטנפורד.

החוקרת נטלי פיליפס עם נבדק לפני הכניסה לסורק fMRI (מקור: אוניברסיטת סטנפורד)

האם זה תחום חדש? אם כן הוא צריך שם חדש, אולי: coglit, cognitive literature attention

MOOC – יומן חוויות

מהפכה! נרשמתי לקורס באתר coursera. הקורס מתחיל בשבוע הבא ויחד איתי רשומים, לא יאומן כי יסופר… 30,000 אנשים!!! זאת לפי המייל שקיבלתי מאתר הקורס. המרצה בקורס הוא חוקר מאוניברסיטת דיוק ואתו עוזר הוראה ועוזר מדיה – אני משערת שהאחרון אחראי על הפלטפורמה המקוונת. אני בפאניקה, איך הם עומדים לנהל למידה של כל כך הרבה אנשים? במייל ששלחו צורף סקר קטן הבודק את הרקע שלי מבחינת השכלה פורמלית ותחום דעת, אזור מגורים, סיבות הבחירה בקורס, הזמן שאני מתכוונת להשקיע וידע קודם בנושא הקורס. אספר עוד חוויות ברגע שיתחיל הקורס.

זו פלטפורמה שפיתחו שני חוקרים ממדעי המחשב בסטנפורד המאפשרת ניהול של קורסים רבי משתתפים פתוחים ומקוונים – MOOCs, massive open online course. ה- MOOC הניתנים על ידי חברי סגל באוניברסיטאות מובילות. באתרי מוקים אחרים רואים מגוון מציעי קורסים, לא רק בעלי השכלה פורמלית – והאתרים מציעים לכל הרוצה בכך להשתמש בפלטפורמה שלהם כדי להעביר קורס. הבסיס התיאורטי של ה- MOOCs הוא תיאוריית הלמידה האלטרנטיבית – הקונקטיביזם, של ג'ורג' סימנס – הנה קישור לבלוג שלו ולמאמר בנושא. הערות של מפתחי קורסרה לגבי הפדגוגיה של הקורסים בקישור

האם ה- MOOCs יחליפו את הלימודים באוניברסיטה? אני לא חושבת. יש ערך רב לאינטראקציה האנושית בקורסים פנים אל פנים. עם זאת אני בטוחה שקורסים מקוונים יכולים להוסיף אפשרויות לסטודנטים וללוות לימודים לקראת תואר או לימודים במכוונות עצמית לשם העניין וללא תואר. ניתן לקרוא ביקורת טובה במאמר הדעה מהניו יורק טיימס.

על אתרים נוספים המנהלים MOOCs בקישור נוסף מ"הארץ".

גם האוניברסיטה העברית הצטרפה למיזם בשלושה קורסים, קראו בקישור מ"הארץ".

אגב, למי שמעוניין, בסוף ינואר מתחיל קורס בנושא למידה מקוונת – מעין "קוון את קורסך".

מהם MOOCs? מצגת וסירטון.

קראו עוד על התופעה ב-  Chronicle of higher education הם קוראים לזה "השנה של המגה-כיתות"

הדור הרביעי

בלוג אישי על המצב החברתי

בלוג האגף למדעים

המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

מחוננים ומצטיינים במחקר - בלוג האגף לתלמידים מחוננים ומצטיינים, המינהל הפדגוגי, במשרד החינוך

בלוג האגף לתלמידים מחוננים ומצטיינים. מיועד ליידע ולעדכן את הקהילה העוסקת בחינוך וייעוץ למחוננים ולמצטיינים בממצאי המחקר בתחום ולחזק את שיתוף הפעולה עם חוקרים בתחום המחוננים והמצטיינים עורכת: דר' גילמור קשת

לומדים עם צחי

אתר ההוראה של צחי שיקמן