'חיי הנצח של הנרייטה לאקס' מאת רבקה סקלוט

מוויקיפדיה

בסיפור מרתק מתחקה רבקה סקלוט אחר חייה של הנרייטה לאקס, אשר מגופה נלקחו תאי HeLa המפורסמים. הנרייטה לאקס לקתה בסרטן צוואר הרחם. במהלך ניתוח להסרתו בבי"ח ג'ונס הופקינס שבבולטימור, נלקחו חלקים מהרקמה לניסויים בגידול תרביות תאים – שיטה שלא הייתה מבוססת בתקופה זו. לאקס חתמה על טופס הסכמה לניתוח, אולם לא נאמר לה שיישמרו דגימות מהגידול והיא לא התבקשה להסכים לכך.

סקלוט מספרת גם על משפחתה של הנרייטה ומציירת תמונה עגומה של החיים של שחורים בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-20, במיוחד אם הם לקויי שמיעה, לוקים בבעיות התפתחות, אפילפטיים או חולים סופניים.
מתואר בכאב הניתוק בין הרופאים והמדענים שטיפלו בתאים ובמשפחה לבין בני המשפחה. חומה בצורה של חוסר רגישות, שפה שונה ובערות הדדית.

במקביל מספרת המחברת את הסיפור המדעי של התאים. זהו סיפור שכולל פיתוח שיטות לגידול תאים בתרבית, חקר הסרטן, המחקר בביולוגיה של התא, פיתוח תרופות וחיסונים בעזרת שורת התאים ובדיקתם על התאים. התאים היו כל כך מלאי חיים ואגרסיביים עד כדי כך שגדלו בתנאים מאד מגוונים ו"השתלטו" על תרביות תאים אחרות. התברר כי מאמרים רבים מבוססים על תאי HeLa בטעות ולא על תאים שעליהם הם דיווחו. התגלית הזו הביאה לעליה בקפדנות שבשמירה על "נקיונן" של תרביות תאים מ"זיהומים" של תאים אחרים ולהקמת ה-ATCC, מוסד אמריקאי המחזיק ומשווק תרביות תאים בדוקות לשימוש במחקר. מהפכה נוספת שהתרחשה בעקבות השימוש בתאים של לאקס ובשימוש ברקמות ובבני אדם אחרים הביאה למודעות לצורך בהסדרת הניסויים בבני אדם ובכל חומר המגיע מהם, גם אם הם אסירים, שחורים, קטינים או גורמים חלשים אחרים בחברה. כיום ברור ומוסדר בחוק שיש לבקש את הסכמתו של אדם להשתתפותו בניסוי – לא רק אם מנסים עליו טיפול או תרופה, אלא גם אם משתמשים ברקמות הנלקחות מגופו.

לפי החוק, יש לבקש את הסכמתו של כל חולה (או האפוטרופוס שלו) ללקיחת דגימות רקמה, תאים או דנ"א – גם אם אלו רקמות מיותרות המיועדות להשמדה לאחר הניתוח כמו רקמות גידול סרטני. לפני קבלת הסכמה של החולה להשתתפות בניסוי חייב רופא לתת לו/ה הסבר מפורט בשפה שהוא/יא מבינ/ה. לאחר ההסבר, אם החולה מסכים, הוא חותם על טופס הסכמה מדעת בו כתובים פרטי הניסוי באופן המובן לציבור ובשפה אותה החולה דובר. למשל, בארץ בדרך כלל מכינים מספר טופסי הסכמה בשפות שונות לאישור של ועדת הלסינקי המסדירה את הניסויים בבני אדם. עדיין לא ברור מה קורה אם הדגימות מהוות בסיס כלשהו לרווח מסחרי עתידי. בדרך כלל בשלב לקיחת הדגימות מקווים רק להתקדמות מדעית, התקדמות של המדע הבסיסי, ולא לרווח מסחרי. וגם אם נראה בשלב זה שייתכן רווח מסחרי – הכל עדיין רק רעיון של מדען או מדענית, הבהוב של מחשבה מקורית. מימוש הרעיון תלוי באופן משמעותי בכישרונם/ן של המדענים/יות ובעבודה קשה של אנשים רבים, ואם אכן יש השלכה מעשית ישירה מהמחקר, יש צורך בהשקעה של חברה תרופות או ביוטק ועבודה נוספת של פיתוח התרופה או הטיפול. כלומר, הדרך מאד ארוכה. ולכן סביר להניח שבטופסי ההסכמה המודעת יהיה כתוב "לא צפוי רווח מסחרי עתידי" או "במקרה של רווח מסחרי עתידי לא יינתן רווח כלשהו לחולה" כדי לכסות תביעות עתידיות. בכל מקרה, התחשבות בנושאים הללו בשלבים כה מוקדמים של מחקר בסיסי בדרך כלל מרתיעים מדענים מליזום מחקרים כאלו שכן הדבר מעכב את אישור הניסוי באופן משמעותי, וכשהניסוי מאושר לבסוף הוא יכול להיות כבר לא רלוונטי.

מרגש במיוחד היה הסיפור שסקלוט מתארת על המדען הצעיר מבית החולים האוניברסיטאי הגדול, ג'ונס הופקינס שהשתמש במחקר שלו, כמו מדענים רבים אחרים, בשורת תאי HeLa אך בניגוד לאחרים, חש אחריות כלפי המשפחה. הוא יצר אתם קשר והזמין אותם למעבדה שלו. הסביר להם בסבלנות מהו תא, הראה להם תאים מתחת למיקרוסקופ ונתן להם במתנה תמונה שהכין ובה תאי HeLa הצבועים באופן מרהיב בסמנים פלורסצנטיים.

בפעם הראשונה שהזדמן לי לעבוד עם תאי HeLa סיפרו לי כי אלו הם תאים של גידול בצוואר הרחם של אישה בשם הלן. למעשה זו הייתה הפעם היחידה שבה דובר על האדם שתרם את התאים שגידלנו. גידלתי את התאים, הכנסתי להם גנים של חלבון-נשא הנמצא בקרום התא. הכנסתי מוטנטים שונים שהכנתי ובאמצעותם חיפשתי מרכיבים במבנה הנשא החשובים לתפקודו התקין. במהלך השנים הזדמן לי לעבוד עם שורות תאים רבות. הן בדרך כלל מוכרות לפי סוג הגידול שלהן, או מוטציה משמעותית שבו, ולא מוזכר האדם שתרם אותן. כמובן, רק כאשר התאים הוכנו במעבדה שלי ידעתי מי התורם. גם לא ידעתי כלל כי כל השיטות בהן אני משתמשת בגידול תאים בתרבית מבוססות על התאים הראשונים שאי פעם גדלו בתרבית לאורך שנים והם התאים שנלקחו מהנרייטה לאקס.


מה דעתך? עד לאן מגיעה זכותו של אדם על חלקים שנלקחים מגופו? האם אנשים זכאים ליהנות מרווחים שהתקבלו ממחקר בו נעשה שימוש בתאים, רקמות או דנ"א שנלקחים מגופם?


לקריאה נוספת: 

Charlotte Brontë: Shirley, a Tale, 1849

באנגליה של תחילת המאה ה- 19 (1811) בזמן של קשיים כלכליים עקב המלחמות הנפוליאוניות מתרחשים תהליכים חברתיים דרמטיים. בזמנים הללו הוכנסו לאנגליה מכונות אריגה שמופעלות על ידי קיטור. העובדים זועמים ומפגינים בניפוץ מכונות האריגה במהומות ה- luddites. המהומות שמות את בני מעמד הביניים, המעסיקים, אל בין הפטיש לסדן. כדי לשרוד בתקופת המלחמות הם נאלצים לפטר עובדים. 
 
התהליכים החברתיים הללו מתרחשים במקביל לתהליכים פנימיים שעוברות הדמויות העיקריות. הספר מתחיל בתיאור התקפה של מפוטרים, צעירים בגילאי 20-30 רובם בעלי משפחות, באישון לילה על מפעל אריגה משפחתי. זהו תיאור של מקרה אמיתי אותו כנראה שאבה ברונטה מסיפוריו של אביה וממסמכי משפט שהתנהל נגד הפורעים.

כשהמהומות ברקע אנו פוגשים את קרוליין, יתומה צעירה רגישה וחכמה הגדלה אצל דודה, הכומר, איש קר ומחושב. קרוליין חוברת לשירלי, גם היא יתומה אך יורשת עשירה. הן מוצאות אחת בשניה נפש תאומה ומגלגלות רעיונות ומחשבות זו עם זו. מסביבן הסדר הישן מתנפץ והן מצטרפות לניפוצו – בין אם שירלי שבוחרת את חתנה נגד רצון המשפחה, או קרוליין שנושאת נאומים פמיניסטים.  בלשון חופשית:'על הגברים להעדיף שלא נישאר רק רוקמות ואחראיות על הבית – הרי כך אנו מתנוונות והם לא ירצו לבלות עם מי שהרקמה היא פיסגת העיסוקים שלה…'

בעל מפעל הטקסטיל מבין בשלב מסוים שעליו להתחשב גם בנוף האנושי שמסביבו. אמנם הוא מכניס מכונות למפעל אבל הוא גם עוזר לאחד המפוטרים למצוא עבודה. כשהוא מתכנן את העתיד הוא מצייר עיר גדולה שאחיו יבנה ובה יגורו כל האנשים שהוא יספק להם עבודה. הוא רואה בחזונו את כל השדות שמסביב שחורים מפחם בזכות המפעל שיבנה. בעיניו זהו ניצחון גדול ועזרה לזולת שכן הוא יאפשר לאנשים רבים לחיות בכבוד ולפרנס את משפחותיהם. הרי החזון שלו:
 
The beautiful wild ravine shall be a smooth descent; the green natural terrace shall be a paved street. There shall be cottages in the dark ravine, and cottages on the lonely slopes. The rough pebbled track shall be an even, firm broad, black, sooty road, bedded with the cinders from my mill; and my mill, Caroline–my mill shall fill its present yard.
"Horrible! You will change our blue hill-country air into the Stilbro smoke atmosphere."
 
"I will pour the waters of Pactolus through the valley of Briarfield."
 
"I like the beck a thousand times better."
 
" I will get an Act for enclosing Nunnely Common, and parcelling it out into farms
 
Stilbro' Moor, however, defies you, thank Heaven! What can you grow in BilberryMoss? What will flourish on Rushedge"
 
Caroline, the houseless, the starving, the unemployed shall come to Hollow's Mill from far and near; and Joe Scott shall give them work, and Louis Moore, Esq., shall let them a tenement, and Mrs. Gill shall mete them a portion till the first pay-day."
 
She smiled up in his face.











 
"Misery generates hate."
 
—Charlotte Brontë
 
 
 

 

הפרקטל שבך

תופעה ידועה בביולוגיה היא שכלי הדם הגדולים מתפצלים לכלי דם קטנים יותר והם מתפצלים שוב ושוב עד לכלי דם קטנים ודקים בשם נימי דם. תופעה מעניינת לא פחות היא צינורות האוויר בריאות שמתפצלים שוב ושוב לצינורות קטנים עד לנאדיות הריאה שמספרן עצום. במעי נצפית תופעה דומה – הדופן הפנימית של המעי הדק מקופלת (הקפלים נקראים וילי) ועל גביה ישנם קיפולים נוספים הנקראים מיקרו-וילי.שטח הפנים הגדול המתקבל בזכות ההתפצלויות והיחס הגדול בין שטח הפנים לבין הנפח מייעלים את מעבר החומרים באזורים הללו (מזון, גזים וחומרים אחרים).

האם יהיה זה סביר לצפות ל"יחס הזהב" של הפרקטלים גם במקרה של נימי הדם, נאדיות הריאה ושטח הדופן הפנימית של המעי הדק? יותר? פחות? מדוע?

אתר לימודי על פרקטלים, מייקל פריימס מאוניברסיטת ייל

הסבר על פרקטלים בכוכב קוך מסלמאן קאן עם כתוביות בעברית

Fractals in physiology and medicine, Yale Journal of Biology and Medicine.

 

פרקטלים בפיזיולוגיה (אונ' ייל, ארה"ב)

פעילות חקר כיתתית בלימודי אנגלית

ברוק מור, מורה לאנגלית בכיתה ח', מספרת שיום אחד נכנסה לכיתה, הביטה בילדים ובהשראה פתאומית שאלה אותם, מה הם רוצים ללמוד.
 
"מה את לא עומדת לתת לנו שאלה?"
 
"לא. הרעיון הוא שאתם תחליטו מה אתם רוצים ללמוד. ליאם, נא רשום סדר דיבור"
 
לאחר דיון רב, הם הגיעו להסכמה שהם רוצים ללמוד "כיצד אנשים מוצאים אושר במקומות החשוכים ביותר". וכך עשו. כשהילדים חקרו, סיכמו, דנו ושילבו יחד את המידע שאספו, ברוק הייתה עסוקה בעיקר בשאלה כיצד היא מוודאת שהילדים לומדים את תוכנית הלימודים למרות שבדיוק היא נתנה להם שליטה על הלמידה.
הלמידה שהתנהלה מאותו הרגע התמקדה בתמיכה והנחיית התלמידים להתקדם בביטחון בכיוון בעל תכלית. הדגש על כיוון במקום על יעד, היה מאד חשוב ולימד את כל הנוגעים בדבר להעריך את התהליך לעומת התוצר. הם החלו את המסע בלי שידעו לאן יוביל אותם. הייתה שאלה, היה ידע מוקדם ששימש כמשאב, ומרץ.
 
הידע המוקדם הגיע ממספר מקורות:
 
1.      הספרנית לימדה את תהליך המידענות בשני שיעורים וכיוונה את התלמידים בסבך מקורות המידע הזמינים להם, והכישורים הנדרשים לניווט ביניהם. הם הוכשרו להשתמש בציטוטים, לחפש ביעילות ולסכם.
 
2.      המורה לימדה בעיקר לסכם מאמר, ליצור רעיונות חדשים מתוכו, לעשות רפלקציה על החשיבה של התלמידים, לקדם דיונים, לפתח רעיונות לעומק ולתקשר את הממצאים.
 
3.      התלמידים פנו אף הם לידע הקודם שלהם בסיפורים אישיים והקשר שלהם עם אושר.
 
מלבד מקורות הידע הקודם, השתמשו לצורך החקר במשפחות, באינטרנט, בכתבי עת ובספרי פרוזה כמקורות.
 
מה דעתך? כיצד למידה כזו יכולה לתרום לתלמידים ובכלל לכיתה?
הדור הרביעי

בלוג אישי על המצב החברתי

בלוג האגף למדעים

המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

מחוננים ומצטיינים במחקר - בלוג האגף לתלמידים מחוננים ומצטיינים, המינהל הפדגוגי, במשרד החינוך

בלוג האגף לתלמידים מחוננים ומצטיינים. מיועד ליידע ולעדכן את הקהילה העוסקת בחינוך וייעוץ למחוננים ולמצטיינים בממצאי המחקר בתחום ולחזק את שיתוף הפעולה עם חוקרים בתחום המחוננים והמצטיינים עורכת: דר' גילמור קשת

לומדים עם צחי

אתר ההוראה של צחי שיקמן